כיצד אנחנו רואים

תפקודית, העין מחולקת לשני חלקים.
החלק הקדמי של העין מתפקד כמו מערכת אופטית – שילוב של עדשות שמרכזות את התמונה לנקודת מיקוד אחת.
החלק האחורי של העין, ובעיקר הרשתית, הופך את התמונה לאות חשמלי שהמוח יודע לפענח.

לעין יש יכולת לשנות את המיקוד בהתאם למה שאנחנו מסתכלים עליו.
איך זה קורה? בתוך העין יש עדשה שיכולה להתכווץ ולשנות את מיקום נקודת המיקוד של קרני האור.
כשעין קטנה – כמו שקורה לעיתים אצל ילדים – נקודת המיקוד נופלת מאחורי הרשתית (כמו באיור c), ולכן התמונה מטושטשת.
כאשר נקודת המיקוד נופלת על הרשתית (איור a) – אנחנו רואים בחדות לרחוק.
וכשנקודת המיקוד נופלת לפני הרשתית (איור b), אנחנו רואים טוב יותר עצמים קרובים.

כשאנחנו רואים משהו, התמונה מהעיניים עוברת לחלק האחורי של המוח (האונה האוקסיפיטלית).
משם, המוח מעבד את המידע בשתי מסלולים שונים:
מסלול ה- "מה", עובר בצד המוח (האונה הטמפורלית) ועוזר לנו לזהות מה אנחנו רואים – למשל פרצוף, עץ או כדור.
המסלול ה- "איפה", עובר דרך החלק העליון של המוח (האונה הפריאטלית) ועוזר לנו להבין איפה נמצאים דברים סביבנו, לכוון את העיניים אליהם, ולבנות תמונה תלת-ממדית של הסביבה.
במילים אחרות, בכל רגע נתון, כשליש עד שני שלישים מהמוח שלנו עובדים רק כדי שנוכל לראות ולהבין את מה שאנחנו רואים.